<h1>שבלי הלקט דין אם מותר להאכיל לחולה מאכל של איסור סימן ל"ח</h1>
<h2>דף כה:</h2>
תשובת ר' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל, שאלו על נכפה אחד, והיה גוי אחד רוצה לרפאותו ולהאכילו מאכל אחד לרפואה, ונראין הדברים שיש בו שרץ העוף, וגם לפי הענין. והשיב רבי, שנכפה חולי גדול הוא וכמכה של חלל דמי, ופעמים שמסתכן ונופל באור או במים, ומותר אם הרפואה ידועה, ואם אינה ידועה אין להתיר. דאע"ג דאמר, מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה, אותה רפואה ידועה. ואפילו למאן דאמר פרק כל שעה [כ"ד ע"ב], הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור, ומשמע אבל אסור, היכא דאיכא סכנה היתר גמור הוא בגוהרקי, דהוה שלא כדרך הנאתו, אבל בזה המעשה יכול להיות דהוי כדרך הנאתו באכילה זו ואסור, כיון שאין זו רפואה ידועה, ולא דמי לאכילת חלב דפרק כל שעה, דאמר בחולין פרק גיד הנשה, [חולין ק"ב ע"ב] אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא, במיתתה בכזית, וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא. ואם בטל הרופא השרץ ברפואה בששים הרי זה מותר, אע"פ שבטלו הגוי לכתחילה כיון שלא ביטלו ישראל. אבל אם האיסור בעין, אפילו בחצי שיעור הרי זה איסור מן התורה, כדאמרינן ביומא [ע"ד ע"א], בכזית בכדי אכילת פרס. והמחאת רפואה, שמא אין צריך המחאה גדולה כל כך כמו בקמיע, שאם השרץ מרפא בכח חוזק טעמו אין צריך מחאה כל כך, כמו קמיע, שאינו מכח קמיע אלא מכח המזל, כי הסם וכיוצא בהם, כחם יותר. ואף על גב דאמרינן בהמפלת [נדה ל' ע"ב], דאיכא גופא דלא מקבל סמא. ואם אין הרפואה מומחית אין בידי להתיר יותר מקמיע שאינו מומחה, ומהאכילה ביום הכפורים שאנו מחמירין קצת להצריך בקיאין.
